ב־30 ביוני התקיים ערב הסבר במועדון לחבר. עשרות חברים השתתפו והאזינו לניתוחים שהציגה טובי כהן מקיבוץ מעגן מיכאל, המתמחה במתן כלים לקבלת החלטות פיתוח.
טובי הציגה את המבנה הדמוגרפי של הקיבוץ שלנו ואת תחזית האוכלוסייה על פני עשרים שנה בשני תרחישים:
תרחיש מתון, המבוסס על קליטת בני המשק בלבד.
תרחיש מוגבר, שבו מתבצעת קליטה משמעותית המבוססת גם על קליטת משפחות מבחוץ.
התרחיש המתון
מדובר בגידול שנתי ממוצע של 0.8% – כלומר שתי משפחות בכל שנה, ובסך הכול 40 משפחות במשך 20 שנה.
במקרה זה נצפה במגמת התבגרות של האוכלוסייה, וכמעט שאין כניסת "דם חדש". התרחיש משמר למעשה את המצב הייחודי הקיים בלוחמי הגטאות, שבו מדי 10–15 שנים, כמו גלים, נוצר מחסור במספר הילדים בכל שנתון.
המשמעות היא:
קבוצה גדולה בגיל הגמלאות.
קבוצה בינונית בגיל ההתפרנסות.
שכבה קטנה מאוד בגילאי החינוך.
על פי תרחיש זה ימנה הקיבוץ בשנת 2045 כ־1,100 נפשות.
התרחיש המוגבר
מדובר בשילוב של משפחות חיצוניות בנוסף לבני המשק.
הגידול השנתי הממוצע יעמוד על כ־2.1%, כלומר קליטת 5–6 משפחות בכל שנה, ובסך הכול 117 משפחות במשך 20 שנה.
מדובר בתהליך שיביא להצערת האוכלוסייה בעשור הראשון ולאיזון בהמשך. תהליך זה ייצור מבנה דמוגרפי נכון בין גילאי הגמלאות, ההתפרנסות והחינוך.
בתרחיש כזה נגיע לכ־1,430 נפשות בשנת 2045.
ניתוח המדדים הדמוגרפיים התייחס לנקודת הזמן של עיבוד הנתונים בשנת 2024, שבה חיו בקיבוץ כ־940 נפשות. כיום, בשנת 2026, אנחנו כבר נושקים לכמעט 1,000 נפש.
האפיון הדמוגרפי התייחס גם למצאי הדירות על פני 20 שנה, כולל דירות יורשים. בשל השעה המאוחרת לא דנו בצורכי הבינוי של הקהילה לקראת שנת 2045.
לאחר ההסבר הממצה של טובי התקיים דיון. ועד ההנהלה ממליץ לאמץ את התרחיש המוגבר.
התקבל הרושם כי רוב משתתפי ערב ההסבר תמכו בהמלצת ועד ההנהלה. החלטה בנושא תתקבל באספה קרובה.
בשולי הדיון נזכיר כי בשנת 2016, במקביל לגיבוש חזון הקיבוץ, הוזמנה טובי כהן והציגה תחזית לעשר שנים (2016–2025). גם אז הוצגו שני התרחישים, והוחלט לאמץ את התרחיש המוגבר – כלומר קליטת בנים וגם קליטת משפחות מחוץ לקיבוץ.
בפועל צמח הקיבוץ מ־220 חברים ל־425 חברים. כתוצאה מכך חל גידול משמעותי במספר הילדים. כיום נמצאים במערכת החינוך 325 ילדים בגילאי 0–19.
גידול משמעותי זה הביא לפריחתה של קהילת הקיבוץ.
כדי להמשיך בתנופה יש לאמץ את התרחיש המוגבר – 1,430 נפשות בקיבוץ לוחמי הגטאות בשנת 2045.
דפים מן הארכיון: צמיחה דמוגרפית או כיצד ניצלנו משכונה קהילתית
סוגיית הצמיחה הדמוגרפית הטרידה רבות את דור המייסדים. הם היו מודעים לנקודת הפתיחה של הקיבוץ שאך הוקם. בספטמבר 1949 נמנו 159 חברות וחברים ו־21 ילדים בגילאי 0–3. בסוף שנת 1952 היו כבר 209 חברים ועשרות רבות של ילדים, כולל חברות נוער.
בדרך כלל מספר המייסדים בקיבוצים מנה כמה עשרות, ומדי כמה שנים נוספו גרעינים חדשים, כך שנשמר הרצף הגילאי של החברים ושל הילדים.
בקיבוץ לוחמי הגטאות, בני ה־20–25 בשנת ההקמה היו כבר בני 40–45 לקראת סוף שנות ה־60. הקיבוץ, מסיבות שונות, לא זכה להשלמה עד לבואו של גרעין "אשרת", ובעקבותיו גרעינים נוספים. כך נוצר פער של כ־20 שנה בין דור המייסדים לדור שצמח אחריו.
הדבר השפיע על מספר הלידות. היו שנים שבהן כמעט לא היו לידות בקיבוץ.
במחצית הראשונה של שנות ה־90, לאחר תום גל הלידות המשמעותי של הדור השלישי, החלה התרוקנות בתי הילדים עד לכדי שניים־שלושה ילדים בלבד בכל מחזור.
החברים שקלו בכובד ראש כיצד להגדיל את מספר התושבים הקבועים בקיבוץ. אז עלה הרעיון להקים שכונה קהילתית שתסייע לצמיחה הדמוגרפית.
ב־27 באוקטובר 1997 התכנס צוות רב־דורי שנבחר לדיון ראשון. חברי הצוות היו:
- יאיר פלג
- מתי סבג
- שמעון צוקרמן
- עמליה ריבוש
- דליה גיא
- מאיה קרן
- מקס בן אהרון
- גיורא שנר
(בנוסף היו חברים שנפטרו: מאירקה אגמי, מולי שלאין ופלה קורצפלד, או שעזבו: חן מלמד, יריב גרינגולד וארז רווה.)
חברי הצוות דנו כיצד לבנות תהליך שיסתיים באישור האספה. דובר על חוגי דיון, עבודה בצוותים עם יועצים חיצוניים, ייעוץ משפטי, בניית תיקי ביצוע, גיבוש נוהל קליטה ותכנון מגרשים בגודל של כחצי דונם עד דונם.
בסך הכול קיים הצוות עשר ישיבות, כשהאחרונה שבהן נערכה ב־31 במרץ 1998.
ב־5 במאי 1998 יצאה לאור חוברת בשם "הקמת שכונה קהילתית בקיבוץ לוחמי הגטאות". על פני יותר מ־40 עמודים הוצג ניתוח של מערך מבני החינוך והשירותים הציבוריים והאישיים בקיבוץ, ובחינת יכולתם לשאת את היקף האוכלוסייה המתוכננת. החוברת כללה נתונים, טבלאות ומפות.
במיוחד בלטו הנתונים על מספר הילדים בכל שנתון. משנה לשנה ירד מספר הילדים באופן משמעותי. הקליטה לשכונה הקהילתית הייתה אמורה להכפיל ואף לשלש את מספר הילדים בכל מחזור.
התכונה הייתה רבה: אספות, שיחות והחלטות. הכול היה מוכן ליציאה לדרך.
אבל…
ב"דפים" מיום 29 בספטמבר 2000 התפרסמה הידיעה הבאה:
"התקדמות נושא השכונה הקהילתית נעצרה ברגע שהוקפאה החלטה 737 של המינהל. אושרו לקידום רק שכונות שהיו לאחר חתימת הסכם עם יזם, ואנחנו לא היינו במצב כזה."
היו מגעים עם המינהל לשינוי ההחלטה, אולם העיכוב הוביל להחלטה חדשה – לקלוט בנים וגם משפחות מבחוץ, אך כחברים בלבד.
בשנת 2005 התפרסם דף מעוצב על נייר עבה ובו נכתב:
"לחיות איתנו בקיבוץ לוחמי הגטאות – מכתב אישי: פרויקט הקליטה של משפחות צעירות 2005".
וכל השאר – היסטוריה.
בזכות העיכוב בחתימת ההסכם עם היזם זכינו לקלוט משפחות רבות של בני משק ומשפחות מבחוץ במעמד של חברות, ובכך מנענו מעצמנו את ההתמודדות עם שכונה קהילתית.
ניצלנו – וכיום אנו יכולים להשתבח בתהליך קליטה מוצלח.
אנו תקווה כי האספה, שתתכנס לדיון בתוכנית הצמיחה, תאשר את המלצת ועד ההנהלה ומשתתפי ערב ההסבר בדבר קליטה בתרחיש המוגבר.
