(הנשיא הארי טרומן למנהיג ברית המועצות יוסיף סטלין)
בדיוק היום, ה־17 ביולי 1945, לפני 81 שנים, שלושת מנהיגי העולם – יוסיף סטלין, וינסטון צ'רצ'יל והארי טרומן – התכנסו בארמון צציליינהוף שבעיר פוטסדאם הסמוכה לברלין. המיקום נבחר בגלל הקרבה לברלין שהייתה הרוסה לחלוטין, בעוד הארמון, על 176 חדריו, נותר שלם. כך יכלו שלוש המשלחות רבות המשתתפים לשהות בו במשך 17 ימים עד לנעילת הוועידה.
גם התאריך – 17 ביולי – נבחר בקפידה, משום שהתאים לכל שלושת המנהיגים.
צ'רצ'יל היה עסוק בבחירות בבריטניה שהתקיימו ב־5 ביולי והיה בטוח בניצחונו. עם סיום ספירת קולות המגויסים, ב־26 בחודש, התברר כי מפלגתו הובסה ומפלגת הלייבור בראשות קלמנט אטלי זכתה ברוב מכריע. למחרת שב צ'רצ'יל לבריטניה, ואטלי תפס את מקומו בוועידה.
טרומן נבחר באפריל 1945, לאחר מותו של הנשיא רוזוולט. כיוון שהיה חדש בתפקידו, התפנה רק ביולי. אמנם המלחמה באירופה הסתיימה, אך האתגר של ניצחון על יפן עדיין עמד על הפרק. טרומן היה עסוק בפרויקט "מנהטן" לפיתוח פצצת האטום, שנוסתה בהצלחה ערב כינוס הוועידה.
סטלין היה עסוק בענייני ברית המועצות, אך גם בהשתלטות על מדינות מזרח אירופה כדי להפוך אותן למדינות לוויין. הוא רצה להגיע לוועידה כשבידיו הישגים בשליטה על אותן מדינות. הייתה גם סיבה פרוזאית: סטלין לא אהב לטוס, ולכן התנייד במשך ימים רבים ברכבות.
הוועידה נפתחה בצילום משותף של שלושת המנהיגים, ועל פניהם ניכר המתח. כל עוד צ'רצ'יל השתתף בדיונים, החשדנות בינו לבין סטלין הייתה גדולה. צ'רצ'יל ראה בהשתלטות ברית המועצות על מדינות מזרח אירופה סכנה קיומית למדינות מערב אירופה המשתקמות בכלל, ולבריטניה בפרט. גם מספסלי האופוזיציה חש כי המלחמה אולי שינתה פנים, אך לא הסתיימה. למצב החדש הוא קרא "מסך ברזל" – הגדרה שהבליט בנאומו המפורסם במרץ 1946.
אטלי היה נינוח וסובלני יותר כלפי סטלין. הוא נבחר לראשות הממשלה כשהבטיח לעסוק בעיקר בענייני הפנים של בריטניה ובשיקומה לאחר המלחמה. כניסתו לדיוני הוועידה הרגיעה את האווירה, ולכן בתמונה האחרונה של הוועידה נראים טרומן, סטלין ואטלי מחייכים ומפויסים.
כשבוע לאחר פתיחת הוועידה, ב־24 ביולי, בשיחת חולין שקיימו סטלין וטרומן (באמצעות מתורגמנים), אמר טרומן כלאחר יד כי בידי ארצות הברית "נשק חדש בעל כוח הרס יוצא דופן". סטלין קיבל את הידיעה – שמשמעותה הייתה ניסוי מוצלח לקראת הטלת פצצת האטום על יפן – בשוויון נפש מוחלט. יש היסטוריונים הטוענים כי רשת המרגלים של סטלין בארצות הברית כבר דיווחה לו על הניסוי. מתגובתו האדישה של סטלין הבין טרומן כי לא תהיה התנגדות מצד ברית המועצות, ואכן, ארבעה ימים לאחר סיום הוועידה (שהסתיימה ב־2 באוגוסט), ולאחר שכל המנהיגים שבו למדינותיהם, הוטלה פצצת האטום "ילד קטן" על העיר הירושימה. למעלה מ־140 אלף בני אדם נהרגו או מתו בעקבות ההפצצה.
ועידת פוטסדאם הייתה חשובה ביותר, שכן התקיימה לאחר תבוסת גרמניה ב־8 במאי 1945 (לפי מדינות המערב) או ב־9 במאי 1945 (לפי ברית המועצות). בוועידה נקבעו מסגרות חלוקת אירופה, שנותרו בתוקפן עד 9 בנובמבר 1989 – נפילת חומת ברלין ושחרור מדינות הלוויין במזרח אירופה.
כל אחד מהמנהיגים גם הרוויח וגם ויתר: סטלין זכה במדינות לוויין אך ויתר על שליטה מלאה בגרמניה ובברלין; צ'רצ'יל הפסיד את ראשות הממשלה אך שב אליה כעבור שנים; טרומן זכה בשיתוף פעולה של אי־מעורבות סובייטית בעת הטלת פצצות האטום על יפן. צ'רצ'יל, מצדו, זיהה את סכנת ההתפשטות של ברית המועצות ודאג שהקומוניזם לא יגלוש מערבה מעבר למה שהוגדר בהמשך כמזרח גרמניה.
מה אנו למדים? סכסוכים בין מדינות פותרים בפגישות פנים אל פנים ולא באמצעות שליחים מצד שלישי. ועוד ניתן ללמוד: כאשר מקיימים דיונים חשובים על גבולות ועל קשרים בין מדינות – ממשיכים בהם עד שיוצא עשן לבן. בוועידת פוטסדאם זה הצליח, פחות או יותר. אז למה לא לנסות גם היום… למשל באזור שלנו?
