.

קטגוריות מגזין: ״דפים״

ניר עוז בית הרוס

שלוש שנים לטבח ה־7 באוקטובר

„קום לך אל עיר ההריגה” – ח. נ. ביאליק „בעיר ההריגה” – חיים נחמן ביאליק קום לך אל עיר ההריגה ובאת אל החצרות, בעיניך תראה ובידך תמשש על הגדרות ועל העצים ועל האבנים ועל גבי הטיח ועל הכתלים את הדם הקרוש ואת המוח הנקשה של החללים. ובאת משם אל החורבות ופסחת על הפרצים ועברת על הכתלים הנקובים ועל התנורים הנתצים, במקום העמיק קרקר המפץ, הרחיב הגדיל החורים, מחשוף האבן השחורה וערות הלבנה השרופה, והם נראים כפותים פתוחים של פצועים אנושים ושחורים אשר אין להם תקנה עוד ולא תהי להם תרופה, וטבעו רגליך בנוצות והתנגפו על תילי תילים של שברי שברים ורסיסי רסיסים ותבוסת ספרים וגווילים… כי קרא אדוני לאביב ולתבטח גם יחד: השמש זרחה, השיטה פרחה והשוחט שחט.   בחג

קראו עוד »
טקס בוורשה

מסע לפולין – הטקס לציון שלוש שנים לטבח ה־7 באוקטובר

עמית יזרעאלי עמית: „בחרתי לקיים את הטקס טבח ה־7 באוקטובר הוא יום שמחת תורה. אחד הדברים שהתחדדו לי, ואני חילוני, שבפולין נקיים את הטקס בתאריך העברי של שמחת תורה”. לפני שלוש שנים, בבוקר יום השבת, חג שמחת תורה, רצחו בנו בהפתעה ביום חגנו. פוגרום התחולל ביישובים היהודיים בעוטף עזה – פוגרום על אדמת ישראל הריבונית. זהו היום הרצחני ביותר שידע העם היהודי מאז השואה; יום שבו נרצחו למעלה מ־1,300 אזרחים ונפלו בקרבות מאות לוחמים ולוחמות, זיכרונם לברכה. במסע שלנו דיברנו ונדבר עוד על פוגרומים רבים שנעשו בעמנו, אך ההבדל המרכזי הוא שפוגרום זה התרחש על אדמת ישראל, אדמתו הריבונית של העם היהודי. אין זה המקום והזמן לעסוק במסקנות ובתובנות של אותו מחדל, אך את הפגיעה בריבונות היהודית ואת תחושת אובדן

קראו עוד »
הפגנה

שלוש שנים לטבח ה־7 באוקטובר – קיבוץ לוחמי הגטאות מתכנס וזוכר

שלוש שנים חלפו מאז היום הנורא. אירוע שעם שלם עדיין לא קולט. עם שלם בטרואמה ומתקשה לעכל את מעשה הטבח ואת שלוש השנים רוויות הדם שלאחריו. חלפו שלוש שנים והכאב חד ולא מתקהה. ביום ה־7 באוקטובר 2026 יצאו מאות אלפים לצמתים ולכיכרות בכל רחבי המדינה. ואצלנו למעלה מ־120 חברים ובני נוער ובהם חניכי המכינה גדשו את צומת הקיבוץ ביום הזה. הטקס נפתח בדקה דומייה בשעה 12:00. במערכת השמע נאמרו דברים מפי שמחה שטיין שציין כי מוזיאון בית לוחמי הגטאות, שלמרגלותיו מתקיים המפגש, הוא סמל לעמידה יהודית ולמרד בגטאות, במחנות, ביערות ובמקומות המסתור חלמו רבים על מדינה עצמאית שתדע להגן עליהם. טבח ה־7 באוקטובר העמיד בפנינו מראה כי המדינה וראשיה לא עמדו במשימה. המפגש הסתיים בקריאת קטע מהשיר „בעיר ההריגה” של

קראו עוד »
ליביו ספרמ

ליביו ספרמן ז"ל

נולד ב־כ"ב בתמוז התש"ח, 29.07.1948 נפטר ב־כ' בתשרי תשפ"ז, 01.10.2026 דברי פרידה – חנה ספרמן ליבי שלי, ליביוס התקצר לליביו, לליבי, לליב – קיצורי דרך בהתקרבות אליך. בחודשיך האחרונים נשאת את כל צער העולם: "לא הייתי מאמין…" אמרת והתכוונת למחלה שמבשרת קיצורי חיים.   היום קדרו השמיים. הגשם שכל כך אהבת מלווה את דרכך האחרונה. רגבי עפרך ימתקו מטוב ליבך, ממתיקותך. 2.10.20 חנה   דברי הספד בשם הקיבוץ – חיליק בוגומולסקי במצוות הקהל, ולפי המסורת היהודית, נאספים לאיטם חברי הקיבוץ אל הגבעה העצובה כדי להיפרד בפעם האחרונה מחברם ליביו. שנות חייו של ליביו מסמנות בדרכן גם פרק מן ההיסטוריה היהודית: ילדותו ובגרותו ברומניה, הבית היהודי בשטייטל, שמירת החגים והמסורת והחלום על מדינת ישראל – חלום שקורם עור וגידים עם עלייתו

קראו עוד »
המסע לפולין

מסע בין דורי לפולין – קדימון

משתתפי המסע חזרו נרגשים וחשים כי חווית המסע עדיין מלווה אותם. שמונת ימי המסע יצרו קבוצת מבוגרים מיוחדת שיש לה כבר שפה משלה שכוללת חוויות ו"צחוקים". גיליון "דפים" יוקדש כולו למסע לאחר תהליך עיבוד ראשון. ובינתיים סנוניות ראשונות: אלה יוקר משתפת מחשבות בסיומו של המסע בגמר הטקס למרגלות האנדרטה של נתן רפפורט לזכר מרד גטו ורשה, פרסמה בפייסבוק: מתחת לאנדרטה לזכר מרד גטו ורשה התכנסנו כל המשלחת לפולין, לתמונה אחרונה. בסוף הטקס, ממש בשירת התקווה, היא הופיעה בראש אנדרטת האבן השחורה יונה צחורת כנף. ואני הרגשתי שהיא סמל לרוחה של חווקה פולמן־רבן. רוחה שבאה לחזות בנו, נוער ומבוגרים שיצאו למסע הבין־דורי לפולין מטעם משלחת קיבוץ לוחמי הגטאות. הרמתי את המבט אליה, וחייכתי. "תודה שבאת" חשבתי לעצמי. "תודה ששרדת. תודה שהקמת

קראו עוד »
יהודית בורר

אחד על אחד עם יהודית בורר – „סדנת מגל” (תעסוקה לחברים המבוגרים) סוגרת שערים

28 שנים פעלה „סדנת מגל” ויהודית בורר ניהלה אותה בכל אותן שנים. 26 שנים פעלה הסדנה בבית שכיום ממוקם בו הזוגון הבוגר. כיוון שגדלו הצרכים של החינוך הבלתי פורמלי היה צורך במבנה ואז פינו את הסדנה אל „בית הדקל”. כיוון שהיה צורך לקלוט את „מכינת יפתח” ב„בית הדקל” פינו את הסדנה אל מבנה הקומתיים. עכשיו יש לפנות את מבנה הקומתיים לקליטת העובדות בבית הסיעודי. הרעיון היה לפנות את הסדנה ל„אחוזת לוחמי הגטאות” ושם אפילו להרחיב את פעילות הסדנה גם למי שנמצא בבית הסיעודי ואינו חבר קיבוץ. בסופו של דבר לא צלח המעשה ומכאן המסקנה – לסגור. נפגשנו בחדר בו פעלה „סדנה מגל” במבנה הקומתיים. לפני מספר שבועות החזירה יהודית את הציוד למפעל „אילה פלסט בע"מ” שסיפק עבודה לסדנה. הריאיון התקיים

קראו עוד »
סוכה ניידת

חג הסוכות – הסוכה הניידת של חב"ד

"כָּל שְׁבָעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סֶכֶת קֶבַע וּבֵיתוֹ עָרָאֵי" (מסכת סוכה, פרק ב', משנה ט'). מכל חגי ישראל יוצא שחג הסוכות הוא החג המוחצן ביותר. הוא נחוג מחוץ לבית הקבע ולא ליום אחד אלא לשבע יממות. עובר אורח, בימי הסוכות, ברחובות בערים בישראל ובשכונות היהודיות בערים ברחבי העולם מיד יבחין בסוכות הממוקמות על המרפסות ובחצרות. הישיבה בסוכה יש בה מן הטעם ההיסטורי-דתי: זכר לתקופת הנדודים בעת יציאת מצרים, יש בה מן הטעם של הטבע: ארבעת המינים שמציינים טעמים וריחות של ארץ ישראל ויש מן הטעם החברתי: הזמנת אורחים, אושפיזין לסוכה ובמיוחד את אלה שאין ידם משגת לחוג את החג כהלכתו. מטעמים אלה יקיים האדם בישראל את המצווה: "כָּל שְׁבָעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סוכתו קֶבַע וביתו עַרְאֵי". התנועה החסידית חב"ד מביאה

קראו עוד »
אושפיזין בסוכה

אושפיזין בסוכה – אורחים רמי מעלה בקיבוץ לוחמי הגטאות

במשך שנות קיומו של הקיבוץ ביקרו אצלנו אורחים רמי מעלה. אמנם הם לא באו להתארח בסוכה אבל נהנו לשהות במחיצתנו. כך זכינו לביקורי מלכה, נשיאים, כוכבי קולנוע ועוד ועוד. בארכיון הקיבוץ מצאנו תמונות ואזכורים לביקורים וחלקם ניתנים לצפייה באתר "קיבוץ לוחמי הגטאות – סיפור מקומי". אז מה מספרת ההיסטוריה? בשנת 1967 אירחנו את זוג האינטלקטואלים הצרפתים ז'אן-פול סרטר וסימון דה-בובאר. קבלת הפנים הייתה הפעם במועדון לחבר הישן וצביה לובסקין ברכה אותם. הביקור המלכותי הראשון והיחיד היה בחודש מרץ 1959. מלכת הבלגים, אליזבת מבוואריה או בשמה המלא "אליזבת גבריאלה ואלרי מריה, דוכסית בוואריה" הגיעה לביקור בקיבוץ ובמוזיאון. הקיבוץ שבת מעבודה וכולם יצאו לצפות במלכה אמיתית לבושה בלבן. נעמי יודקובסקי חברת הקיבוץ בחליפה כהה ליוותה אותה תוך כדי מתן הסברים בצרפתית. וזאת

קראו עוד »
תלי זאבי

הספד לתלי זאבי ז"ל

תליה (תלי) זאבי בת ויקטוריה ומשה קליאן נולדה ב-ל' בכסלו תשי"ב 29.12.1951 נפטרה ב-י"א בתשרי תשפ"ז 22.09.2026 תלי יקרה, סביב קברך הטרי מכונסים בני המשפחה הענפה אותה הקמת יחד עם יעקב אישר ועימם מקובצים חברי קיבוץ לוחמי הגטאות איתם יצרת חיי קהילה משגשגים. להיפרד ממי שהיה חלק מהחיים שלנו במשך 53 שנים זו משימה לא פשוטה. ויותר מכך, כאשר מדובר בבת הדור השני. תלי הגיעה מתל אביב, נישאה ליעקב בל"ג בעומר ומיד יצא הזוג למסע ירח דבש באירופה באישור חריג של הקיבוץ "מחוץ לתור". תלי הסתגלה לחיי השותפות בקיבוץ אולם לא השלימה עם הלינה המשותפת. זו הייתה אחת הסיבות להחלטה לעבור לקיבוץ ברמת גולן. במחצית שנות ה-80 משהוחלט על המעבר ללינה המשפחתית בקיבוץ חזרו תלי ויעקב ועימם 4 ילדיהם והחמישי

קראו עוד »

כניסת מנהלים

באופן זמני, קריאות שירות יעשו ישירות מול אושרי סרור