רינת התקשרה וביקשה לאחר בחצי שעה וזאת על מנת לעבור בבית, להעיף מבט על הילדים, "לעלות על ב'". יום עבודה עמוס היה לרינת.
רינת נכנסה לביתנו, מתבוננת בחדר האורחים ומתרשמת. התיישבנו במרפסת צופים אל פני המדשאה. "לעלות על ב'" הכוונה היא להחליף את בגדי עורכת הדין בבגדי יום-יום. אבל רינת מטופחת בכל מצב.
"אני סנגורית פלילית. המשמעות היא שאני מייצגת חשודים, נאשמים וגם נפגעי עבירות".
משרד עורכי הדין גלעד ממוקם בעכו. משה גלעד, האב, פתח את המשרד בשנת 1981 ואליו הצטרפו שני ילדיו: זיו הבכור ורינת. בוויקיפדיה נכתב כי המשרד מייצג חשודים בשלבים המוקדמים כדי להשפיע על ההליך המשפטי ותחומי הפעילות של המשרד: אלימות מינית, אלימות במשפחה, חנינות, עבירות צווארון לבן ועוד'.
שאלתי את רינת אם יש מקרים בהם היא תסרב לטיפול ורינת הסבירה תוך כדי דיבור שקול כי:
"מבחינתי הגבול הוא עבירות שמטרתן לפגוע בביטחון המדינה. אולם מעבר לכך לכל אדם הזכות המלאה לייצוג משפטי. מטרת התפקיד שלי היא להגן על זכויותיו של חשוד או נאשם בשלבים השונים של ההליך בהתאם למה שהחוק מאפשר, וזאת בהתאם לתמונת הראיות הנגלית לפניי. בכל שלב, הראיות מספרות את הסיפור מצד אחד אך מן העבר השני השיח עם הלקוח ישלים את התמונה, כל מקרה הוא ייחודי ושונה וכל תיק הוא סיפור חדש שנגלה, כמו בחיים, במיוחד בעבודה שלי, אף פעם אין שחור או לבן, ואני תמיד משתדלת לראות מעבר ולחשוב מחוץ לקופסא."
לשאלתי מה הן התכונות של סניגור טוב היא מציינת, תוך כדי איסוף שערה מחדש בסגנון חופשי ותמיד זה יוצא מסודר, כי מעבר לידע המשפטי בתחום זה יש, צורך ביכולת עמידה טובה על במה, משחק..
"את הידע צברתי בלימודי התואר ראשון והשני והניסיון שצברתי תוך כדי עבודתי הם חשובים ביותר אבל לזה יש להוסיף יכולת הופעה בבית המשפט. זה תורם רבות וזה נבנה עם השנים."
רינת צוחקת ומסירה את משקפי השמש שהיו מונחות על שערה. "האהבה למשחק טבועה בי מילדות. בבית הספר התיכון 'אורט דרסקי' בעכו למדתי במגמת התיאטרון והשתתפתי בהצגות בית הספר. גם היום אני אוהבת לקריין באירועים בקיבוץ והבולט בהם זו ההנחיה המשותפת עם אלה וגידי בחג השבועות. גם בפורים הילדים שלי מאוד אוהבים לראות שאני משתתפת ובכל שנה מחכים בציפייה להצגת ההורים.
ואיך הגיעה רינת למקצוע? האם בהשפעת האבא? האם זה מקרה שרבים מעורכי הדין הולכים בעקבות ההורים? "לא בהכרח. נכון הוא כי הייתי חשופה לעבודת אבי בצעירותי אבל הדחף ללמוד את המקצוע גבר בהמשך גם עם שירותי הצבאי, הייתי מש"קית ת"ש (תנאי שירות) בבסיס חיל האוויר בבית הספר הטכני. שם נחשפתי הרבה למצוקות חיילים. זו אחת הסיבות שבמסגרת עבודתי במשרד בער בי הרצון לייצג נוער וכך התחלתי גם לעסוק בכך במסגרת הסנגוריה הציבורית. גם היום אני מקדישה זמן לנוער. אני רואה בזאת שליחות: לעזור, להקל, לחזק, לתמוך. למצוא פתרון של שיקום כחלופה לכלא, לעזור לאותם נערים ביכולות שיש לי למצוא את דרכם".
השיחה עם רינת אודות עבודתה והדוגמאות, המותרות לפרסום, קולחת והיא מדגישה כי אין זו עבודה שגרתית. אבל יש גם חיים מחוץ למשרד.
צילום: ארז חיים
בערב ראיונות שהתקיים בחג השבועות השנה ראיינתי את גלעד שמשרת ימים רבים במילואים. הוא חשף אותנו לעולמו המעניין וסיפר על עבודתו ותחום הביטחוני ועל שירות המילואים, רינת צפתה בו מהקהל עם הילדים.
איך הכרת את גלעד: "זה ממש רשמון. גלעד מספר שאני התחלתי אתו אבל זה לא נכון" היא צוחקת, ביליתי עם חברה במועדון בחיפה והוא הגיע עם חבר. גלעד התעניין בי אבל הוא היה דיי ביישן אז הוא שלח למשימה חבר. זהו, כלום. אחרי שבועיים החבר ראה אותי במקרה שוב פנה וביקש, אז כתבתי לו על נייר את מספר הנייד שלי. במעשה זה גלעד הבין שאני התחלתי אתו. ניחא, שיהיה, אבל הוא היה זה שהתחיל. אני זוכרת שזה היה קצת לפני מלחמת לבנון השנייה וגלעד היה אז בקבע בשייטת. כבר אז הבנתי שהוא מסור ליחידה בכל מאודו".
השניים מתמקמים אצל ההורים של רינת וקצת לפני שהם נישאים הם שוכרים דירה. שנתיים לאחר מכן נולד אריאל שכיום הוא בן 14 עולה לכיתה ט' ב'סולם צור'. רינת וגלעד החלו לחפש בית שיהיה שלהם. הרצון היה לסביבה קרובה לטבע, אווירת קהילה. הם עוברים בכמה קיבוצים באזור אבל בקיבוץ לוחמי הגטאות הם חשו את מאור הפנים מהרגע הראשון. במפגש עם אורנה בוגומולסקי שהייתה מרכזת ועדת קבלה התברר כי ניר שגיא היה המפקד של גלעד בשייטת. מכאן היה קל לוועדה להבין שמדובר באנשים איכותיים.
בשנת 2012 מתקבל הזוג לחברות בקיבוץ. הם ממשיכים לגור בעכו ורק ב-2016 הם מסיימים לבנות את ביתם ועוברים לקיבוץ. בין לבין מצטרפת למשפחה איילה בת 11 אשר עולה לכיתה ו' ב'גוונים' ואביגיל בת 8 אשר עולה לכיתה ג'. למעשה אריאל ואיילה מתחנכים בקיבוץ בעוד ההורים גרים בעכו ואביגיל היא תוצרת הקיבוץ.
"החיים בקיבוץ בכלל ובלוחמי הגטאות בפרט זו הגשמת חלום. זו קהילה תומכת, עוזרת, מפרגנת. ערב פסח, תוך כדי הלחימה נפל מיירט בשכונה שלנו. זה היה אירוע לא קל אבל ההתגייסות המהירה של המוסדות, החברים ובני הנוער הייתה מדהימה: עזרה בניקיונות, פינוי שברי הזכוכיות, סירי הבישול, הסלטים ודברי המאפה. ראינו את כוחה של הקהילה המדהימה בקיבוץ שלנו. זה מעורר תחושת גאווה של שייכות. בינתיים השבוע התקינו לנו סוף סוף את חלונות האלומיניום ולאחר מספר חודשים יש אור מלא בבית, הכל חזר לקדמותו ואפשר לנשום."
מהן ההחלטות החשובות שקבלת? "שתי החלטות מרכזיות: החיים עם גלעד והחיים בקהילת לוחמי הגטאות. אנחנו אוהבים את החיים כאן. גלעד ואני חשים כחלק בלתי נפרד מהקיבוץ".
משהו מהעבר שרבים לא יודעים? "למה אתה מתכוון?" התקשתה להבין לאן אני חותר. "מה היה ב-2007?" "אה, יופי של עבודת תחקיר" צחקה, "תחרות מלכת היופי. הייתי בת 20 ואחי שלח תמונה שלי לתחרות שאורגנה מטעם 'ידיעות אחרונות'. למעשה לא התכוננתי, לא היה לי 'בוק' ספר תמונת ערוך בידי צלם מקצועי, אז הבאתי את התמונות מבת המצווה. הגעתי לשלב 10 המועמדות הסופיות. אני זוכרת זאת כחוויה מרגשת. הופעה בעיתון 'לאישה' ונסיעת המועמדות לתאילנד. בהחלט חוויה מעניינת לזמנה."
תחביבים? "חובבת אופנה ופריטים ישנים ומיוחדים שרוכשים בחנויות 'וינטג' ו'יד שניה'. מדובר בסגנון וינטג' של אופנה וריהוט. אין חשש, הבית לא עמוס. אני בוחרת בקפידה".
רינת פעילה בקיבוץ. היא חברה במועצת המנהלים העסקית כבר שתי קדנציות. מתנדבת בכל מה שקשור לחגים: קריינות ומשחק. היא חברת הדירקטוריון של 'מילועוף' ב'מילואות' ובמסגרת המועצה האזורית מטה-אשר היא מסיימת בימים אלו קורס הכשרה של פרויקט בשם 'The Voice'. מדובר על הכשרת 7 תושבי המועצה כשגרירים של המועצה במסגרת שיתופי פעולה ותוכניות קהילתיות ועוד היד נטויה.
"הילדים גדלו ויש יותר פנאי. אבל ימי המילואים הרבים של גלעד והצורך שלו להיות זמין לקריאה בכל עת מאתגרים ואנו כמשפחה תומכים בגלעד".
תם הריאיון, חיבוק לפרידה. תודה רינת.
