"האוקיינוס אינו מפריד בין בני האדם, אלא מחבר ביניהם"

"האוקיינוס אינו מפריד בין בני האדם, אלא מחבר ביניהם" (תור היירדאל, מסע "קון-טיקי")

ב-7 באוגוסט 1947, היום לפני 79 שנים, תם מסע הרפסודה בשם "קון-טיקי" כשהגיעה לאחד האיים שבפולינזיה הצרפתית. פולינזיה זו מושבה צרפתית במרכז האוקיאנוס השקט ונמצאת במחצית הדרך שבין אוסטרליה לאמריקה הדרומית. בפולינזיה פחות מ-300,000 תושבים והיא כוללת 118 איים שרק 67 מהם מיושבים.

אז מה המיוחד בשיט הרפסודה הזו? מדוע היא יצאה בקול תרועת המונים בנמל קייאו במדינת פרו? מה הסיבה למסע של כמעט 7,000 ק"מ באוקיאנוס במשך 101 ימים חשופים לים סוער, גלים ורוחות ומי שמנווט את הרפסודה אלה אנשי מחקר ולא ספנים מיומנים?

אז התחלת סיפור המסע היא באדם בשם תור היירדאל. נורווגי שהיה אנתרופולוג וחוקר ארצות. באופיו – הרפתקן. היירדאל לא הסתפק בלימודים במגדלי השן באוניברסיטאות והחליט יחד עם חברתו לחיות באחד האיים בפולינזיה הצרפתית. שם נישאו השניים. לאחר שנה הם חזרו לנורווגיה אבל השהות באיים לא נתנה להיירדאל מנוח. ומה הטריד אותו? מהיכן הגיעו המתיישבים הראשונים לפולינזיה או ליתר דיוק מהו המקור של הגזע הפולינזי ותרבותו.

הנושא האזוטרי הזה אמנם שווה מחקר ואפשר להגיע לתוצאות בתנאים של חדרי לימוד וספריות, ניתוח מפות, מפגש עם אנשי האיים. אבל היירדאל ההרפתקן רצה מחקר יישומי בשטח.

לנגד עיניו היו שתי תיאוריות למוצא העם הפולינזי. שתיהן מדברות על הגירה בשלבים מיבשת אסיה שעברה דרך קבוצות איים באוקיאנוס השקט. אחת מדברת על מיקרונזיה (זוכרים: זו שתמיד תומכת בישראל) כתחנת מעבר. משם בתנועת הגירה ממערב למזרח הגיעו המתיישבים הראשונים לאיי פולינזיה הצרפתית. היירדאל כפר בתאוריות אלה וטען כי האינדיאנים היו הראשונים הגיעו דווקא ממזרח למערב כלומר מאמריקה הדרומית.

היירדאל בדק ומצא כי משטר הרוחות והגלים ובנוסף סיבוב כדור הארץ מחזקים את התיאוריה שלו וזאת למרות שהמרחק מאמריקה הדרומית הוסיף למעלה מ-1,000 ק"מ למסע.

כדי לשכנע שהצדק עמו, הוא מגייס צוות של שישה אנשים חסרי ניסיון, בונה רפסודה מאותם חומרים שהיו מקובלים במאה ה-5 לספירה. לשם כך הוא וחבריו חטבו עצי בלזה (סוג של עץ קל במיוחד) באקוודור ובנו רפסודה כהעתק מדויק לרפסודות העתיקות. נבחר השם "קון-טיקי" שהוא שמו של אל השמש במיתולוגיה של בני האינקה ובני דרום אמריקה הקדומה. בבחירת השם רצה היירדאל לחזק את התיאוריה שלו.

אז הרפסודה יצאה לדרך והגיעה כאמור ב-7 באוגוסט 1947 לפולינזיה.

תור היירדאל הוכיח כי מסע כזה היה אפשרי וכביכול התאוריה שלו צודקת.

אבל מאז נעזר המחקר המודרני בגנטיקה וכיום נוטים לאמץ את התיאוריות הקודמות שמוצא הפולינזים הוא מאסיה ויחד עם זאת יש גם סימנים למוצא האינדיאני של האינקה.

אז מה למדנו? שאנשים בודקים את מגבלת הכוח האנושי ומה שנראה כלא סביר – הוא אפשרי.

היירדאל כתב ספר: מסע ה'קון-טיקי' וגם נעשה סרט על המסע. מאז נעשו לא מעט ניסיונות לשחזר את המסע באמצעים טכנולוגיים משוכללים. אבל המסע המקורי נחשב למעשה נועז ומסתבר כי חציית האוקיאנוס איננה מגבלה. היירדאל בספרו כתב כי "אין גבולות בעולם אלא רק במוחם של בני האדם" ולכן "האוקיינוס אינו מפריד בין בני האדם, אלא מחבר ביניהם".

זו כנראה יד המקרה שהרפסודיה של חניכי י'-י"ב של התנועה הקיבוצית הסתיימה בימים אלה. זוהי "הרפסודיה" – מסע הרפסודות המסורתי השנתי של בני י"ב. ועל כך בהמשך.

והיו גם רפסודות אחרות:

מוזיאון הלובר בפריז מפורסם ביצירות פאר ובהן התמונה הידועה מכל של "המונה ליזה". כל המבקרים בהמוניהם מתגודדים סביבה.

אבל סביב היצירה "רפסודת מדוזה", הממוקמת באחד האולמות הסמוכים, אין כמעט צופים.

מדובר בציור שמן שרוחבו מעל 7 מטר וגובהו כמעט 5 מטר. היצירה היא פרי מכחולו של תאודור ז'ריקו אותה יצר בשנת 1818 שנתיים לאחר המקרה הנורא שקרה.

ומעשה שהיה כך היה. בשנת 1816 ספינת נוסעים צרפתית בשם "מדוזה" עלתה על שרטון מול חופי אפריקה. הקברניט הורה לבנות רפסודה כיוון שלא היו סירות הצלה עבור כולם. על סירות ההצלה עלו הקצינים והמכובדים ועל הרפסודה – שאר המלחים והפועלים. בשל הקושי לגרור את הרפסודה, ניתק הקברניט את הרפסודה מהסירות והותיר את נוסעיה לגורלם ללא מים וללא מזון.

לאחר שבועיים מתוך 149 נוסעי הרפסודה נותרו בחיים 15 בלבד שניצלו אודות אנייה שעברה בסמוך.

ז'ריקו יצר את היצירה כמחאה על האפליה ועל הפקרת פשוטי העם וכמחאה כנגד העבדות.

אם תבקרו בלובר, חפשו ועימדו ליד היצירה "רפסודת מדוזה" והתבוננו בפרטי היצירה.