למעלה משלושים שנה אני חי ועובד במרחבי האינטרנט, הכנסת עבודה אינטרנטית למכללה להכשרת מורים ואחר כך לבית לוחמי הגטאות, עשרות קורסים מתוקשבים בישראל ובעולם, ספר שלם "לאינטרנט נולד" (2012) על דרכי עבודה באינטרנט, הפוטנציאל שבו וגם מגבלות המדיה, "איך מחבקים אונליין".
ההתחלה הייתה עוד במערכת דוס, דינוזאור טכנולוגי, עם רשימות תפוצה על מערכות "ליסטסרב" ששלחו הודעות מייל לרשימת מנויים. אז זה היה פלא. אחר כך באו הפורומים המבוססים על מיילים לאתר משותף. בשדרוג שבא אחר כך, נשלחו הודעות הפורום גם למחשבי המשתתפים. כשפגה ההתלהבות הסתבר שרוב הפורומים באינטרנט נותרו כקונכיות ריקות מחיים – פעלו בהם רק אלו שהיו חייבים בכך (סטודנטים בקורס). הגיע עידן הווב 2.0 ועמו הוויקיפדיה והיי-טיוב שיצרו דמוקרטיה שיתופית של הידע האנושי, הבלוג האישי והפייסבוק שהצטרף כמערכת נוחה ודינמית לשליחת מסרים ותכנים מיידיים למרחב טקסטואלי משותף. אבל, גם הם איבדו מתהילתם כשהגיעה המדיה החברתית וכל הכלים הללו הפכו לנוסטלגיה. מאז הכלי השמרני ביותר, אבל הפופולרי, הוא הווטסאפ הנוח. מי מאתנו לא שותף בכמה קבוצות כאלו. לצעירים יותר הוצעו כלי מדיה חברתית משוכללים ומעניינים עוד יותר, X (טוויטר), אינסטגרם, טלגרם, טיקטוק ושאר נפלאות הרשת לאין מספר – תשאלו את הילדים. לאחרונה ממש הצטרפו כלי ה-AI להגיגה ועתיד האנושות הושם על הכף. באו יוצרי אתר האינטרנט החדש והחזירו אותנו – בהרבה רצון טוב והשקעה – לעידן הדינוזאורים הדיגיטליים, מיילים, פורומים מהדור הראשון וטלפונים. אין כיום חברה מסחרית, חנות, בנק, שירותי מדינה שעובדים עם פורומים. תמיד תמצאו באתרים שלהם את סימן הווטסאפ והירוק לעתים קרובות גם מדיה חברתית מתקדמת יותר.
תקשורת היא נשמת אפה של דמוקרטיה. גם ברמת המדינה וגם ברמת הקהילה. שליטים סמכותניים שואפים תמיד לשלוט בתקשורת, לאפשר הזרמת מידע חד כיוונית, לעצב דעת קהל, להדגיש את מעלותיהם ולהסתיר את כשליהם. לא בכדי, מנסה נתניהו, במידה רבה של הצלחה, לשלוט בתקשורת, לסגור ערוצים ביקורתיים ולרכוש כלי תקשורת מטעמו, ערוצי תעמולה כמו העיתון "ישראל היום" וערוץ 14. לכן כה מצער שהמערכת החדשה – הכל מכוונות טובות – לא רק שלא מציעה כלי תקשורת עדכניים אלא שהיא סגרה ערוץ שהיה בקהילנט ז"ל ואפשר לחברים לשלוח מייל עם דעה, שאלה, טענה, לכלל הציבור.
זה לא כשל זניח. אין חיים לדמוקרטיה בלא יכולת של הציבור להביע דעה, גם ביקורת, לשאול, לדרוש הסבר, להציע רעיון חדש. בעת הדרמטית הנוכחית כאשר קיום ישראל הדמוקרטית מונח על הכף מתחדד עוד יותר האתגר. האם תהיה בישראל תקשורת חופשית? האם יוכלו עיתונאים לחקור ולהאיר פינות אפלות? האם יהיה מקום גם ל"חכמת הרבים?"
גם אצלנו, כשיש לנו מערכות הובלה וניהול איכותיות, העדר שיח קהילתי הוא מתכון לניוון, לכשלים, לאובדן אמון בציבור. אין הנהגה או הנהלה, ותהיה המעולה ויישרת הדרך ביותר, שלא חשופה לניוון ולכשלים שעולים מהעדר שיח חופשי עם הציבור.
נכון שבקהילה קטנה שיח הביקורת אינו אהוד, אולם אין בלתי. במקום שיח מדרכות, במקום שיח סגור שנוטה להתלהם בקבוצות עניין קטנות, נדרש לנו שיח ציבורי גלוי, שהעין הציבורית ממתנת אותו, שיח דמוקטי נגיש לכולם, פתוח לכולם (לא רק לאדמיניסטרטורים) שמחייב את פרנסי הציבור להתייחס אליו, להסביר, לנמק, אולי גם להשתכנע. לכן, אם כל הכבוד לאתר החדש, הצבעוני, העשיר, המורכב, המושקע – כשאנו מוצפים במידע, דווקא הפשטות היא היסוד להצלחה תקשורתית – ראוי שנחזור לשיח רב כיווני בכלי פשוט ונגיש לכולם. אני מציע לפתח קבוצת ווטסאפ בשם "קיבוץ לוחמי הגטאות משוחח". המעוניינים יפנו אלי בווטסאפ 054-4993895.
בברכה,
משה שנר
ועוד על אפליקציות
לתנועה הקיבוצית יש אפליקציה מצוינת עם מאות אלפי כניסות בשנה. גם אנחנו מזמנים לגלוש ולקבל מידע מה קורה בתנועה הקיבוצית. כגולש נאמן יש מה לראות (גילוי נאות, אני יו"ר רשות העיתון 'זמן קיבוץ'. עיתון שהוא מרכיב משמעותי באפליקציה).
הנה ההזמנה לעצרת הזיכרון לטבח ה-7 באוקטובר בחסות התנועה הקיבוצית, הקה"ל ותנועת המושבים.
