מאת: משה שנר
בכניסת ביתם של תמי ושמחה וגם בבתינו זכינו לעונג המפוקפק של השחתת הכרזת התמיכה ב'הדמוקרטים' שתלינו בגינה בסמוך לכניסה לבית יחד עם דגל ישראל, כי דמוקרטיה ותקומת ישראל כרוכים זה בזה. היא הופלה ביחד עם הדגל הקשור אליה – כה סמלי.
הבחירות כבר מאחורינו, הם עברו בשקט, לכרזה כבר אין כל תפקיד פוליטי. מן הסתם, מחר הייתי מוריד אותה בעצמי, אבל מסתבר שהשנאה עמנו והיא תמשיך ותהיה כאן עוד שנים רבות. מי עשה זאת אין לי מושג. הלוואי ויסתבר שזה לא היה אחד מאתנו.
איך מייבשים את בצת השנאה, את שלילת מאפייניה הליברלים, המודרניים, של ישראל? הן כל בר דעת מבין שמדינת ישראל קנאית, משיחית, מדינה ששוללת את מערכי היסוד של משטר דמוקרטי, ללא ערכי יסוד של שוויון וזכויות אדם, השכלה ודעת, אין לה קיום. איך זה שעדיין כה רבים בינינו תומכים למעשה בפוליטיקה אובדנית?
אין היום בינינו אחדות דעים ממוסדת וטוב שכך. התבגרנו. הקיבוץ המופרט הוא גם קיבוץ מופרט בדעותיו. ובכל זאת לא ניתן לקיים קהילה שיתופית איכותית ללא סיפור משותף והסכמה על ערכי יסוד משותפים. הרוח של קיבוצנו עולה מתוך חווית החיים של המייסדים. לא בכדי אנו שולחים את בנינו ובנותינו למחוזות החיים שם כדי לגעת בעולמם. האם אנו מעלים משם גם משמעותם של הרעיונות והלכי הרוח שהובילו לחורבן ולרצח של בני משפחותיהם?
הגזענות, שנאת האחר, תחושת עליונות של בני קבוצה אנושית אחת על כל האחרות, הערצת המדינה, המנהיג, הכוח הצבאי, ההזיה על גדולה מדומיינת שמחכה מעבר לפינה. כל אלה היוו דגל שחור שהניפו המייסדים של קיבוץ לוחמי הגטאות בבואם לבנות חברה סולידרית, שוויונית, שוחרת שלום, שמבקשת להיות האנטיתזה לכל אלו.
בטקס האינטימי שלנו בערב יום השואה, בבית הקברות, נפתחת אמירת יזכור במילים הגדולות: "יזכור עם ישראל […] יזכור, ובלבו משטמה עזה לפשיסטים, לנאצים, לאנשים שהפכו לפריצי חיות להמית מיליונים על לא עוול בכפם […]"
גם שנאת האחר הפוליטי היא חלק מאותו מערך של ערכים, שלא ניתן להפריד בין מרכיביו והוביל לאסון הקולוסלי של עמנו. הזיכרון מצווה לנו את ההתנגדות לכל אלו.
דמוקרטיה אינה רק שיח פוליטי טכני. בחירות אינן רק משחק דרבי בין בית"ר ומכבי. ביסודה הדמוקרטיה היא התמודדות על דמותנו הערכית, מענה לשאלה מי אנחנו? האם אנו ראויים להיות ממשיכיהם של מקימי המקום הזה של הורים וסבים, של הקהילות החרבות? האם נבנה חיים יפים?
השיח הפוליטי הישראלי העכשווי מעיד על הלכי רוח גואים של גזענות, "עליונות יהודית", הערצה פשיסטית של הכוח הצבאי, המנהיג, קדושת האדמה, המוות הקדוש, שנאת המערכות הדמוקרטיות שבאות להגביל את כוח השלטון ולהגן על זכויות האזרח. איני מופתע, אבל מצטער ומתאכזב, כאשר מסתבר בכל מערכת בחירות שגם בינינו ישנם גילויים של תמיכה במפלגות שמביישות את רוח המקום הזה. מסתבר שוב ושוב לצערנו שאנו חלק בלתי נפרד מרקמת החיים הישראלית גם מבחינה זו.
לא את האחדות המזויפת, השטחית, עלינו לחפש. אם חפצי חיים אנו, עלינו לחנך את עצמנו ואת ילדינו על אותם ערכים שמהווים את הנוגדן לפשיזם, לגזענות, למשיחיות פנטזיונרית, להערצת הכוח והמנהיג. בלא דמוקרטיה נאורה, חלק מבורך ממשפחת העמים הדמוקרטיים, אין לנו קיום כאן.
