מי זוכר את רבין – 31 שנים לרצח רבין
31 שנים חלפו מאז אותו לילה נורא בכיכר מלכי ישראל. 31 שנים מאז נרצח ראש ממשלה בישראל בידי יהודי על רקע מחלוקת פוליטית ואידיאולוגית. נדמה היה אז שהחברה הישראלית נעצרה לרגע, מזועזעת, ומבינה עד כמה מסוכנת הדרך שבה מילים הופכות להסתה שהופכת לאלימות.
אבל השנים שחלפו הרחיקו את זכרו של יצחק רבין ז"ל. יש בקרבנו ציבורים רבים שאינם מבינים את משמעות הרצח וההשפעה על חיינו. יש בקרבנו ציבורים הרואים במדיניותו אסון כגון הסכמי אוסלו (מבלי להבין את מהותם). ויש רבים שתייקו את הרצח כאירוע היסטורי נשכח.
במרחק של יותר משלושה עשורים מסתבר כי רצח ראש ממשלה בישראל "רצח" עקרונות מוסריים חשובים לחוסנו של עם. שלושה נושאים בהם דגל יצחק רבין נעלמים, נאלמים. ההתנגדות לאלימות, התקווה לשלום ושוויון ערך האדם. נקווה כי תוצאות הבחירות האחרונות יחזירו אותנו אל דרכו של יצחק רבין.
ההתנגדות לאלימות: רבין יצא נגד האלימות בחברה הישראלית המקוטבת. כיום היא ממשיכה לכרסם בחברה הישראלית. השיח הציבורי הולך ומקצין, הסובלנות כלפי האחר מצטמצמת. המחלוקת כבר אינה מתקיימת בין רעיונות ועמדות אלא בין מחנות שאינם מוכנים עוד להקשיב זה לזה. אין יכולת להכיר באחר, לחלוק עליו מבלי לשנוא אותו, להתווכח מבלי לאיים.
בעצרת השלום בכיכר מלכי ישראל (ככר רבין) ב-4 בנובמבר 1994 בערב הרצחו אמר יצחק רבין: "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. בדמוקרטיה יכולות להיות מחלוקות, אך הכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות". ועם סיום העצרת – נרצח.
התקווה לשלום. לפני שנה, ביום השנה ה-30 לרצח, התכנסה בכיכר הפגנת ענק. במרכזה עמדה מילה אחת: שלום. מילה פשוטה שפעם נשאה עמה תקווה ואפשרות לעתיד טוב יותר. היום המילה שלום נשכחה.
בעת נאומו בכנסת ב-5 באוקטובר 1995, חודש לפני הרצח, הציג רבין את משנתו המדינית: "אנו יכולים להמשיך להילחם, אנחנו יכולים להמשיך להרוג ולהמשיך להיהרג, אבל אנחנו גם יכולים לנסות להפסיק את מעגל השמים הבלתי-נגמר הזה. אנחנו יכולים לתת סיכוי לשלום."
שוויון ערך האדם. רבין דיבר גם על הבית שבתוכו אנחנו חיים. רבין הדגיש את הצורך להבין שהציבור הערבי במדינת ישראל הוא חלק בלתי נפרד מהחיים המשותפים. בנאומו בכנסת, חודש לפני שנרצח, הבטיח מפורשות כי האזרחים הערבים בישראל ייהנו ממלוא הזכויות, כמו כל אזרח אחר.
"אנו גם מבטיחים כי האזרחים הלא-יהודים בישראל: מוסלמים, נוצרים, דרוזים ואחרים, ייהנו ממלוא הזכויות האישיות, הדתיות והאזרחיות, ככל אזרח ישראלי אחר" הוא הבין ששלום אינו יכול להיות רק עניין של יחסי חוץ; הוא מתחיל גם ביחסים שבין אזרחי המדינה, בהכרה בשוויון ובנכונות לחיות יחד."
במרחק הזמן נוכחנו לדעת כי הממשלה בשנים האחרונות התרחקה מעקרונות אלה. הממשלה ששלטה בנו במשך עשרות שנים הקצינה את השיח בהפרדה שבין "אנחנו" ו"אתם". בין "הימין המלא" ל"שמאל הבוגד". האלימות המילולית הפכה לאלימות פיזית.
התקווה לשלום נעלמה כליל. רווחת ההכללה שכל הערבים הם תאבי רצח כולל נשים ותינוקות, שכולם מחבלים וערביי ישראל הם גייס חמישי. מכאן שאין להם זכות להיות שותפים בשלטון כשווי זכויות. הגזענות נשמעת בראש גלי ללא בושה.
הבחירות החודש הראו כי רוב אזרחי המדינה רוצים שינוי. ניתנת הזדמנות נדירה בשילוב הקול הערבי לכונן משטר דמוקרטי של כל חלקי האוכלוסייה. השאלה היא האם יסכימו ראשי גוש השינוי לאמץ את צוואתו של יצחק רבין.
המו"מ בין מפלגות השינוי בעייתי וכל אחת מושכת לכיוון אחר. אמנם מפלגות השינוי בעד ממשלה שתפעל למען כלל האזרחים ותטפל בנושא האלימות. אך נושא השלום עם העם הפלסטיני אינו כלל על הפרק. וגם שילוב המגזר הערבי כחלק מהממשלה אינו בר-שיח בקרב חלק מראשי המפלגות.
בימים אלה ראוי לשאול עצמנו מה אנחנו מוכנים לעשות כדי להבטיח לדורות הבאים עתיד טוב יותר. מה ממשנת רבין נוכל להנחיל להם. התשובה נעוצה ביכולת ממשלת השינוי לחתור לסובלנות בחברה שיש בה מחלוקת. להגדיר את מושג האחריות מחדש. לבנות מחדש חברה שמאמינה כי אפשר לקוות ולחתור לשלום עם שכננו ולפעול לשיווין זכויות לכל אזרח במדינה. עלינו להיות אופטימיים שכן בגרוע ביותר אנחנו היינו.
