"השמיים היו טהורים והארץ הייתה שקטה וכל הרחובות היו נקיים, ורוח חדשה הייתה מרופפת בחללו של עולם…"
(ש"י עגנון, פתיחה לספרו 'ימים נוראים')
הסופר ש"י עגנון בספרו 'ימים נוראים' (שיצא לאור בשנת 1938, עם הקדמה מ-1947) מתאר את חוויותיו הראשוניות כילד בן 4 מערב ראש השנה. תיאורו הקצר והמופלא מתמצת את משמעות טקסי החג: התכנסות ציבורית של בני כל הגילים, לבושים בבגדים לבנים ומברכים במאור פנים אלה את אלה.
זוהי התחושה שראש השנה מביא עמו – האפשרות לעצור לרגע, להביט לאחור ולהרגיש ש"רוח חדשה מרפרפת בחללו של עולם", שאפשר להתחיל מחדש.
ל"רוח חדשה" זו יש משמעות מיוחדת בקיבוץ שהוקם על ידי אנשים שנשאו עמם זיכרונות, אבדות וחווות קשות מכדי לשכוח – ובכל זאת בחרו לבנות. "רוח חדשה" היא המפגש בין ותיקים לחדשים, בני כל הדורות, הנפגשים יחד בטקס על הדשא.
הבה נקווה כי רוח זו תמשיך לנושב בקיבוצנו מאז הקמתו, כיום ולשנים הבאות.
הבית המשותף שלנו: ברכת מנהל הקהילה, ניר רושקין, לשנת תשפ"ז
חברות, חברים, ילדים ותושבים יקרים,
כשאנו עומדים בפתחה של שנת תשפ"ז ומתבוננים על הבית המשותף שלנו, זה הזמן הטוב ביותר לעצור לרגע, לשאוף נשימה עמוקה ולהוקיר את מה שנבנה כאן בקיבוץ במשך עשרות שנים ודורות של חברים – למעלה מ-77 שנות עשייה.
בשנים האחרונות עברנו מבחנים רבים, שהוכיחו לנו מחדש שחוסן הקהילה שלנו מורכב מרבדים רבים. החוסן אינו נשען בעיקרו על נכסים פיזיים או מבנים, אלא על האנשים שמרכיבים אותו. הלב הפועם של הקיבוץ שלנו הוא הערבות ההדדית – הידיעה הברורה שתמיד יש מי שיראה אותך, יקשיב ויושיט יד בעת צרה.
אבל בית אמיתי וחי אינו מתקיים מעצמו. כדי שהשמחה של הקיבוץ תמשיך להאיר לכולנו, כולנו נדרשים השנה ובשנים שיבואו לקחת חלק פעיל בהתפתחותה של הקהילה. הקסם טמון בנכונות של כל אחד מאיתנו לעשות "קצת מעבר" – לחייך, להתנדב, לחבק שכן בשעת צרה ולשמוח בשמחת החברים.
מי ייתן ושנת תשפ"ז תביא איתה:
-
שקט ובטחון לכל בית ומשפחה.
-
צמיחה, שגשוג ופריחות ריחניות.
-
שפע של בריאות איתנה, רוך, סבלנות וסובלנות.
-
קהילה מאוחדת ומגובשת, שבה כל חבר וחברה מרגישים שייכים, מוערכים ואהובים.
שנמשיך להיות ראויים זה לזה, לבנות את הבית באהבה ולראות בהצלחה של כל אחד מאיתנו חלק מההצלחה של כולנו.
שנה טובה ושקטה!


